המולת עיירה, עגלות-סוסים, כבשים ותרנגולות… מה טומן בחובו השקט הפסטורלי? וכיצד מפציעה השמש הגדולה מבין הבתים המטים לנפול?
המסע לאחור החל. שמונים שנה חוזרים במרוצה. ההווה – על כל אשר בו – מפנה את מקומו בקידה ובכבוד אל עולמות טוהר עתיקי יומין.
עובדי נמל יגעים ומיוזעים מתרוצצים בין ספינות ישנות לעגלות חורקות… בשעה שהכל עסוקים בטלטול חפציהם האישיים, טרוד החזון בנשיאת משא הדור.
כאן מתחיל העתיד…
תחנת-רכבת קדומה. כרטיס-כניסה ישן… תוך כדי המתנה על ספסלי התחנה, פועם הלב מחרדה נוכח העתיד הלא ידוע.
ואז מגיעה הצפירה ולא משאירה שתי ברירות. המסע מתחיל…
הרכבת חולפת על פני הרים וגבעות, צולחת חבלי ארץ מדממים ומעופפת בין פגזים בוערים… שאונו הענוג של עמל התורה גובר על שאונו של עולם בשעתו הכי סוערת ואיומה.
המסע ההיסטורי המרטיט יסתיים בהטלת עוגן לחופי ארץ ישראל, שם מתרגשים כל גדולי הדור לקראת הארי העולה מבבל.
ארבע אמות של פשטות וצניעות, ספוגות ביגיעת תורה שאין לה חקר. כאן התגורר גיסו של החזו"א, מרן ה'סטייפלער' זיע"א, נשיא ומייסד חיידר תשב"ר.
אין מתאים ממקום קדוש זה, לגולל את סיפורה של בני ברק, העיר שהפכה לאגדה באוכלוסייתה התורנית ואצילת הרוח ובהליכותיה המיוחדות בדקדוק הלכה עד קוצו של יוד.
קשה לעקוב אחר ההתפתחות המהירה, מרחוב אחד וסלול לעפר, למטרפולין ענק שעיני כל העולם נשואות אליו.
"של נעליך מעל רגליך".
מכאן בקעה וזרחה שמשו של עולם.
זעקה אילמת בוקעת מבין הקירות הפשוטים ורהיטי העץ הישנים: כך דרכה של תורה!…
זהו רגע מיוחד של דומיה שמאפשר לנו להרכין ראש אל מול חכמת התורה, ולהבין שהעולם על כל הנאותיו, אינו משתווה לרגע אחד של – נצח!
המיטה עודנה מוצעת. על שולחן הלימוד והכתיבה עדיין מונחים המשקפיים, החליפה הישנה, הציצית, כובע השבת וכובע ימות החול – לצד הספרים, המכתבים, הקסת והדיו. כאן השליך איש האלוקים את אדרתו.
אוצר ספרים גדוש לעייפה משמש השראה מצויינת לתיאור קצר וקולח של דמותו רבת האנפין של החזון איש.
כאן נקשיב לתיאור, נחשף לעדויות, ננסה לעקוב אחר הפרטים המסעירים שיצרו תשוקה לעוד.
זהו הרגע בו אנו יכולים להנחיל את מורשת החזון איש בליבנו פנימה.
"לחזות בנועם ה', לבקר בהיכלו"… "מקום שהתפללו אבותי"… "אין זה כי אם בית אלוקים
וזה שער השמים". בית מדרשו של החזו"א, על תילו עומד. במדויק, כבחיי-חיותו, על פי מחקר נרחב המבוסס על סימנים שהתגלו ועדויות מכלי-ראשון מפי תלמידיו שהתפללו עמו-במחיצתו במקום קדוש זה. כל פרט ופריט, תורה שלימה. הליכות מלכי בקודש. ניצוצות והדים מ"עולם של תפילה" יפכו כאן בהוד – ממשנתו של בעל השמועה הניצב חי, כבהתייחדותו החרישית בצקון לחש בינו לצורו וקונו.
תחנת-רכבת קדומה. כרטיס-כניסה ישן… תוך כדי המתנה על ספסלי התחנה, פועם הלב מחרדה נוכח העתיד הלא ידוע.
ואז מגיעה הצפירה ולא משאירה שתי ברירות. המסע מתחיל…
הרכבת חולפת על פני הרים וגבעות, צולחת חבלי ארץ מדממים ומעופפת בין פגזים בוערים… שאונו הענוג של עמל התורה גובר על שאונו של עולם בשעתו הכי סוערת ואיומה.
המסע ההיסטורי המרטיט יסתיים בהטלת עוגן לחופי ארץ ישראל, שם מתרגשים כל גדולי הדור לקראת הארי העולה מבבל.
עובדי נמל יגעים ומיוזעים מתרוצצים בין ספינות ישנות לעגלות חורקות… בשעה שהכל עסוקים בטלטול חפציהם האישיים, טרוד החזון בנשיאת משא הדור.
כאן מתחיל העתיד…
ארבע אמות של פשטות וצניעות, ספוגות ביגיעת תורה שאין לה חקר. כאן התגורר גיסו של החזו"א, מרן ה'סטייפלער' זיע"א, נשיא ומייסד חיידר תשב"ר.
אין מתאים ממקום קדוש זה, לגולל את סיפורה של בני ברק, העיר שהפכה לאגדה באוכלוסייתה התורנית ואצילת הרוח ובהליכותיה המיוחדות בדקדוק הלכה עד קוצו של יוד.
קשה לעקוב אחר ההתפתחות המהירה, מרחוב אחד וסלול לעפר, למטרפולין ענק שעיני כל העולם נשואות אליו.
"של נעליך מעל רגליך".
מכאן בקעה וזרחה שמשו של עולם.
זעקה אילמת בוקעת מבין הקירות הפשוטים ורהיטי העץ הישנים: כך דרכה של תורה!…
זהו רגע מיוחד של דומיה שמאפשר לנו להרכין ראש אל מול חכמת התורה, ולהבין שהעולם על כל הנאותיו, אינו משתווה לרגע אחד של – נצח!
המיטה עודנה מוצעת. על שולחן הלימוד והכתיבה עדיין מונחים המשקפיים, החליפה הישנה, הציצית, כובע השבת וכובע ימות החול – לצד הספרים, המכתבים, הקסת והדיו. כאן השליך איש האלוקים את אדרתו.
אוצר ספרים גדוש לעייפה משמש השראה מצויינת לתיאור קצר וקולח של דמותו רבת האנפין של החזון איש.
כאן נקשיב לתיאור, נחשף לעדויות, ננסה לעקוב אחר הפרטים המסעירים שיצרו תשוקה לעוד.
זהו הרגע בו אנו יכולים להנחיל את מורשת החזון איש בליבנו פנימה.
"לחזות בנועם ה', לבקר בהיכלו"… "מקום שהתפללו אבותי"… "אין זה כי אם בית אלוקים
וזה שער השמים". בית מדרשו של החזו"א, על תילו עומד. במדויק, כבחיי-חיותו, על פי מחקר נרחב המבוסס על סימנים שהתגלו ועדויות מכלי-ראשון מפי תלמידיו שהתפללו עמו-במחיצתו במקום קדוש זה. כל פרט ופריט, תורה שלימה. הליכות מלכי בקודש. ניצוצות והדים מ"עולם של תפילה" יפכו כאן בהוד – ממשנתו של בעל השמועה הניצב חי, כבהתייחדותו החרישית בצקון לחש בינו לצורו וקונו.