משך עשרות בשנים, מאז הסתלק מרן החזון איש זיע"א לבית עולמו, וביתו הוקדש לטובת תלמוד תורה תשב"ר הפועל במקום, הסתובבה שמועה בקרב יודעי דבר, כי מתחת לביתו, חבוי אי-שם במעמקי האדמה מקווה הטהרה בו היה נוהג לטבול מרן זיע"א, להיטהר ולהתקדש לפני עבודת הקודש.
השנים הרבות בהן היה המקום מוסתר מעיני הציבור, לא אפשרו לבדוק האם המקווה עודנו קיים. על ביתו של מרן זיע"א הוקמה במשך השנים קומה אחר קומה, שהפכו למקום תורה ממנו נשמע למרחוק הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.
במלאות שבעים שנה להסתלקותו, ולאחר שהנהלת התלמוד תורה החלה בעבודות שיפוץ בקומת הקרקע של המבנה, נשכרו אנשי מקצוע מומחים, במטרה לאתר את מיקומו של המקווה. במשך חודש ימים, נחפרו רגבי האדמה, ובהתייעצות עם זקני תלמידיו של מרן זיע"א, איתרו את פיסת האדמה שמתחתיה על פי ההשערה, אמור להימצא מקווה הטהרה.
במלאכת מחשבת של ממש, ובעבודה סיזיפית של צוות אדריכלים ומהנדסים, נחפרה שכבה אחר שכבה באזור המיועד, ולאחר מספר ימי עבודה, הוזעקו מנהלי התלמוד תורה למקום. "מצאנו את המקווה", הכריזו אנשי המקצוע.
הגילוי המסעיר גרם להתרגשות רבה. מי האמין, שהמקווה שבו טבל מרן החזון איש זיע"א, יתגלה במלא תפארתו?! בור הטבילה, לצד אוצר מי הגשמים, שהוסתרו משך עשרות בשנים, כשמידות המקווה תואמות להפליא למקווה בשיטת החזון איש, מה שהבהיר באופן חד-משמעי, כי זהו המקווה שהוטמן תחת המבנה.
אל המקום הוזעק מיד אחיינו של מרן זיע"א, הגאון רבי מאיר גריינמן, שפרץ בבכי וסיפר, כי הוא זוכר בוודאות מוחלטת שבמקווה הזה נעשתה הטהרה למרן החזו"א, לאחר הסתלקותו.
