מאז עלה מרן החזון איש זיע"א להשתקע בארץ ישראל, ועבר להתגורר בעיר בני ברק, הפך ביתו לתל-תלפיות, אליו עלו גדולי ישראל באותם הימים, בני תורה שביקשו לשמוע דעת ה', תלמידי חכמים שבאו להנות מדברי תורתו, ועמך בית ישראל שבא לשמוע עצה ותושיה. 

חדר לימודו של מרן החזון איש, לא היה רק החדר שבו הגה בתורה יומם ולילה. כיעקב אבינו "איש תם יושב אהלים", קבע את החדר שבו היה מתגורר, אוכל וישן, את חדר הלימוד, כשהוא לא מש מתוך האוהל, למעט בשבתות קודש, בהן היה אוכל בחדרה של הרבנית, שהיה ממוקם ממול לחדרו.

חדר הלימוד, ספוג בקול תורתו של מרן החזון איש. משם, יצאה הוראה לעם ישראל. שם, התחוללה תקומת עולם התורה, בפסקי הלכות, מוסר ועבודת ה', וחיבורים תורניים המעטרים את עולם הספרים היהודי. 

על שקידתו העצומה, סיפר מרן הרב וואזנר בעל ה'שבט הלוי', שהגיע פעם לבקרו בחדר הלימוד ומצא אותו שכוב על הרצפה. לפליאתו העצומה, סיפר מרן החזון איש, שבכל יום ויום כאשר הוגה בתורה, הוא מחשב את כוחו, כדי שיוכל לסיים את הלימוד ולעלות על מיטתו, ובפעם הזו לא חישב נכונה, ונותר ללמוד מעט מעבר לכוחו, ועל כן לא הצליח להגיע למיטה. עד כדי כך היה כוח שקידתו העצומה. 

התמונה המפורסמת ביותר מחדר לימודו, היא הפגישה הידועה עם ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, שעלה לביתו של מרן החזון איש, על מנת לדון עמו בנושא גיוס בנות, שעמד אז על סדר היום. לימים, יתאר יצחק נבון, מי שהיה מזכירו של ראש הממשלה, ואף היה נוכח בפגישה, את הצניעות והפשטות שאפפו את "החדר הצנוע, שריהוטו העיקרי היה ספרי תורה והלכה" כלשונו, ואת הכבוד הרב שרחש ראש הממשלה הראשון למנהיג הציבור החרדי.

במהלך שחזור בית מרן החזון איש, נתגלה גם חדר לימודו, ועל סמך עדויות של תלמידו הגאון רבי אהרן ישעיהו רוטר, ואחיינו של מרן החזון איש הגאון רבי מאיר גריינמן, שהעידו על כל דבר היכן היה עומד, שוחזר החדר לפרטי פרטים, כשקירות הבית נותרו על מקומם, עדות לקול התורה שבקע מהחדר במשך כל שעות היממה.